תכלת המשכן, תכלת מרדכי, תכלת מלכות שמים

"והם יקחו את הזהב ואת התכלת והארגמן, תולעת השני ואת השש" פרשת ויקהל לה-ו

כתוב בפרשת תרומה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נוהגים לפרש לא בתוכו אלא בתוכם, בתוך ליבותיהם. אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטה, ברש"י "ועשו לי מקדש - עשו לי בית קדושה.  

 אבל נשאלת השאלה: איך אפשר שהקב"ה מצמצם את נוכחותו למקום אחד. הרי הוא מקומו של עולם וכל העולם מקומו. שאין אתר פנוי מינה. אלא שהמשכן מסמל את כל העולם בזעיר אנפין. הוא בנוי מכל היסודות שיש בעולם: הדומם, כגון זהב, כסף ונחושת, הצומח, כמו עצים ושמן למאור, והחי כמו עורות עזים ועורות תחשים. והכל מתחבר בהרמוניה מלאה כמו המרכיבים של העולם עצמו. 

יש מפרשים כמו המלבי"ם זצ"ל שמסבירים שכל פרט ופרט במשכן הוא לאומת פרט בבריאה של ששת ימי בראשית. אבל לכאורה חסר לנו המרכיב החשוב ביותר, האדם, נזר הבריאה. וזאת הכוונה של "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עשו לי מקום להשרות את שכינתי ומתוך זה אני יכול להתחבר לניצוץ הא-לוהי שבתוכם. 

הרש"ר הירש זצ"ל אמר שגם לצבעים יש משמעות וסמליות. 

השש לבן - יסודו מהצומח (פשתן) 

השני  אדןם– יסודו מהחי (מתולעת השני) 

הארגמן – מסמל את האדם (צבע ארגמן מרמז לאיברים הפנימיים לאדם)

ולבסוף התכלת – מסמלת את הענין הא-לוהי. שהתכלת מראה על הגבול (מלשון כ-ל-ה הסוף) למה שנמצא מעבר לאופק, אל הנסתר, אל הא-לוהי שנתגלה לעיננו. את צבע ברית ה' עם האדם את סימן ההיכר של ה' יסוד הא-לוה המתחבר עם האדם הטהור שמביט בערגה אל תכלת השמיים. 

תכלת היא גם הצבע  של מלכות - "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת...”

וכמובן יש התכלת בציצית "ועשו לכם ציצית הכנף פתיל תכלת - וראיתם אותו - אותו פתיל התכלת ועשיתם את כל מצוות ה'. שרואים את צבע התכלת מזכירים לעצמנו את מצוות ה'. 

 לפני לא הרבה שנים קבוצה של חוקרים ורבנים הודיעו שמצאו את החילזון שממנו עשו את התכלת של התורה (ראה אתר תכלת http://www.tekhelet.org/)

 מקור התכלת ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus)

בדבר הזה יש מחלוקת גדולה בין רבני דורנו. יש כאלה שהם נגד הטלת פתיל צבוע בתכלת החדשה, ויש אומרים שזה מנהג טוב ויש אפילו שאומרים שזה מצווה ואפילו חובה. בין לובשי התכלת הרב דב ליאור, הרב שמחה הכהן קוק, הרב צפניה דרורי, הרב רא"ם הכהן, והרב הרשל שכטר (ראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי, ניו יורק).

יש שתי בעיות עיקריות בענין התכלת. הרב יוסף דוב סולוביטצ'יק זצ"ל אמר שאי אפשר לחדש הלכה שהיתה גנוזה יותר מ 1000 שנה. אם אין רציפות מסורת הממצאים המדעיים והארכאולוגים לא באים במקום מסורת. מי שהיה ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל סבר שכן אפשר להיעזר בכלים של המדע והחקירה כדי לברר ולחדש מסורות שנעלמו כולל התכלת.

הרב אבינר מעלה בעיה אחרת, מי ששם תכלת חוטא ביוהרה. כאילו שהוא יותר צדיק מגדולי ישראל שלא לובשים תכלת. זה דומה למה שאמרו על תפילין של רבנו תם. רק שהיום הנחת תפילין של רבנו תם נפוץ מאד, במיוחד אצל הספרדים וחב"ד ואינו נחשב ביוהרה. הרב דב ליאור השיב לרב אבינר שיוהרה היא מושג מאוד סובייקטיבי ותלוי בכוונת האדם.

אמר הראי"ה קוק זצ"ל שהתכלת היא הצבע שמעדן את חוש הראות. מעניין לציין שמדענים עשו מחקר בצבעים ומדדו את תדירות גלי האור שמשתקפים מכל צבע ונתנו לכל צבע מספר(בין אחד לאלף). יצא שצבע התכלת מספרו.....613!!!

האדמור מרוזין  שחי בסוף המאה ה19 חשב שהוא מצא את המקור של התכלת בחיית הים הדיונון (רוב החוקרים היום פוסלים את הזהווי הזה) הוא אמר שחידוש צבע התכלת זה יהיה סימן מובהק של אתחלתא דגאולה...והרב אלישע ןןשליצקי אמר בשם הרב צבי יהודה שניהם זצ"ל שאנחנו כבר במצייתה דגאולה!!! הלווי שיבוא משיה בן דוד במהרה בימינו אמן!!!

מי היה הגר הראשון?

"וישלח משה את חתנו וילך אל ארצו"

רש"י: יתרו הלך לגייר את בני ביתו. (פרשת יתרו, שמות י"ח, כ"ז)

מי היה הגר הראשון?אולי אברהם אבינו? אברהם אבינו מכיר ביחודו של הקדוש ברוך הוא בעולם. ואמנם הפעם הראשונה שמילה "גר" מופיע בתורה זה בקשר לאברהם. כאשר הוא קונה חלקת קבר לשרה במערת המכפלה, הוא אומר לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם". ברור מכאן שהכוונה אינה ל"גר" סתם בלשון חז"ל או בעברית של ימינו שמשמעותו אדם מדת אחרת שמקבל על עצמו תורה ומצוות ולהתקבל לדת היהודית. אצל אברהם הכוונה לזר שגר כמיעוט אתנית ותרבותית בתוך עם וארץ אחרת. עוד דוגמא הוא משה רבנו שברח מפרעה למדין. הוא אמר על עצמו "גר הייתי בארץ נכרייה". וכתוב בפרשת משפטים "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצריים". 

אם נבדוק, בכל התנ"ך לא מוזכר במפורש המושג של גר צדק אפילו פעם אחת. הכוונה תמיד לגר תושב. יחד עם אברהם אבינו היו "הנפש אשר עשו בחרן" שקבלו על עצמם תורת אברהם וחיו  איתו כמיעוט ארמית-כסדית בארץ ישראל בתוך עמי כנען. 

בזמן יציאת מצריים יש "גרים" מסוג אחר שמוזכרים בדרך אגב. אלו הם ה"ערב רב" עמים אחרים שהיו בשעבוד מצריים יחד עם בני ישראל. ומעניין שאחרי יציאת מצריים הערב רב נעלם כלא היה. כנראה שהם התבוללו ונטמעו בתוך השבטים. אחרי כיבוש הארץ ויסוד המלכות התנ"ך מספר על בני עמים אחרים שחיים בתוך ממלכת ישראל ונקראים גרים כגון הנער שאמר למלך שאול "בן איש גר עמלקי אנוכי". 

יש לדון בסיפור של רות המואביה. האם המניע העיקרי להצטרפותה לעם ישראל היה דתי, באומרה "אלוקיך אלוקי" וגם לפי משאמר לה בועז "ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" או שהעיקר היה רצונה להדבק לחמותה נעמי וללכת לאן שהיא תלך, לארצה ושם תחשב לגר תושב. התנאי העיקרי לקבלתה הוא עזיבת אלוהי ניכר. 

שונה מכל המקרים האלה המקרה של יתרו. הוא היה כהן מכובד בארצו וחז"ל אמרו שהוא התעמק בכל סוגי העבודה זרה ולבסוף הגיע למסקנה שה' הוא האלוקים. התורה מספרת שאחרי שהוא שמע על הניסים שה' עשה לעם ישראל ביציאת מצריים ומלחמת עמלק הוא בא למדבר סיני לקבל את התורה יחד עם חתנו  משה ועם ישראל. הרב אורי שרקי הסביר שהתורה לא היתה יכולה להנתן לפני שבא יתרו. אילו לא היה בא יתרו היה אפשר לחשוב שהתורה תנתן רק למי שדם אברהם יצחק ויעקב זורם בעורקיו. חז"ל אומרים לנו אדרבא, יתרו בא לקבל תורה מתוך הכרה פנימית עמוקה, בזמן שה' כפה על בני ישראל  הר סיני כגיגית ואמר להם שאם יקבלו תורה מוטב ואם לא פה תהיה קבורתם. 

גורל בני יתרו לא היה כגורל גרי התושב. הם לא נטמעו בתוך השבטים. הם נשארו קבוצה מוגדרת בעם ישראל וקבלו נחלה משלהם בתוך נחלת יהודה. צאצאיהם מוזכרים 

בספרי מלכים, ירמיהו ודברי הימים כמשפחת רכב הקיני, משפחת סופרים מהעיר יעבץ שהיו להם מנהגים מיוחדים של נזירות מיין וישיבת אוהלים במקום בתי קבע. 

במדינת ישראל של ימנו אנו מתלבטים בסוגיית גירות וגרים. חיים בינינו לפי רוב האומדנים קרוב ל 300,000 ישראלים שיש להם קשרי משפחה יהודיים אך אינם יהודים 

לפי ההלכה. לגייר אותם כגרי צדק על פי ההלכה נראה משימה כמעט בלתי אפשרית, אפילו למקילים. אולי אפשר להכיר בהם כגרי תושב. הרי הם ממלאים את כל התנאים להיות גר תושב. הרוב המוחלט לא מזדהים כנוצרים לכן אי אפשר להגדיר אותם כעובדי עבודה זרה וכמובן הם מקבלים את שלטון ישראל. הם גם שומרים שבע מצוות בני נח שהם כלולים בדיני המדינה. בשנות העשרים של המאה הקודמת הראי"ה קוק זצ"ל הכיר במוסלמים ודרוזים כמין גרי תושב. (מעניין לציין שלדרוזים יש מסורת, לפי דתם שהתפלג מהאיסלם לפני מאות שנים, שיתרו הוא נביאם. ) אז למה לא הגויים-ישראלים של ימינו? 

אולי הם הערב רב של ימינו, שבעוד כמה דורות יתבוללו, ויטמעו לתוך הציבור היהודי ישראלי. בכל מקרה נצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה הזאת. אמרו חז"ל 

שנשמות כל הגרים שעתידים להצטרף לכלל ישראל עמדו על הר סיני במתן תורה. 

יהי רצון לפניו יתברך שימצאו מקומם בינינו. ויהיו אתנו בזמן הגאולה הבאה במהרה בימינו.     

טענת פרעה "לא היתה לי ברירה!"

ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל...

שמות י"ד, ח

כל שנה בבליל הסדר, אחרי שקוראים את עשרת המכות וכל גבורות ה' במצרים עד שטבע פרעה וחילו בים סוף, קם איזה בן חכם ושואל "למה פרעה נענש? הרי ה' הכביד את ליבו, לא היתה לו ברירה! חשבתי שבחירה חופשית היא אחת היסודות של התורה!" 

זאת שאלה פילוסופית-דתית קשה ומורכבת שהתחבטו בה הוגי הדעות מזמן חז"ל עד לאחרוני האחרונים. 

הרמב"ם הסביר שכוון שפרעה הכביד את לבו של עצמו במכות הראשונות ה' העניש אותו ע"י נטילת יכולתו לחזור בתשובה. הבעיה בגישה הזאת היא שזה נוגד את עקרון של הרצון החפשי שבלעדיו אין משמעות לשכר ועונש. 

ההשקפה של החסידות אומרת שה' הכביד את לב פרעה והביא עליו את המכות כדי להחליש את יצר הרע שלו ובזה לאפשר למצפון שלו, הטבוע עמוק בנפשו לבוא לידי ביטוי. הרעיון הזה דומה לדרך שבה מטפלת ההלכה בבעל המסרב לתת גט לאשתו למרות פסק  של בית דין. הרי ההלכה קובעת שהבעל צריך לתת את הגט מרצונו החפשי. מה ישעה בית הדין? הם יפליאו בו מלקות עד שהוא אומר "רוצה אני". האם זה נחשב שהוא נותן את הגט מרצונו החפשי??? אבל אנו מאמינים שעמוק בנשמתו כל יהודי רוצה לעשות את הדבר הנכון בעיני ה', שצוו הדיינים על פי דין תורה. רק שקליפות הגשמיות מונעות מהניצוץ האלוקי הרדום בנשמתו להתעורר ולהתבטא. המלקות שוברות  ומחלישות את הגוף הגשמי כדי לתת לרצונו האמיתי לצאת. 

הפרשן הגדול מלבי"ם דוחה את הרעיון שה' נטל מפרעה את רצונו החפשי. אדרבא, כל אדם רגיל שהיה חווה אסונות כמו מכות מצריים היה נשבר ועושה את רצון ה'. ה' חיזק את לבו כדי שתהיה לו אפשרות לבחור בין טוב לרע למרות הלחץ של המכות. ומכאן הביטוי ה' חיזק את לב פרעה. 

נשארת השאלה: האם קיימת בחירה חפשית מוחלטת? מרן הראי"ה קוק זצ"ל אומר שיש שתי דרכים שנראות במבט ראשון שסותרים זה את זה. ראשית, הוא אמר שהרעיון של הבחירה החופשית הוא עצם המהות של הוויתנו. הוא גם אמר שלעולם לא נמצא את הבחירה החחפשית המלאה. בכל תנועה חפשית נמצא המון הכרחים שמעקבים את החופש וסוללים ללב, בעל כרחה, את נתיבותיה. 

איך ליישב את הדברים? הרב מסביר שיש רק יישות אחת בעולם בעל רצון חפשי מוחלטת ובלתי מוגבלת. הלא הוא הרצון העליון של ה'. לאדם, הנברא בצלם אלוקים, קיים בתוך המוגבלות של מהותו הגשמית לבחור בין טוב ורע. 

עוד נקודה במחשבת הרב קוק היא שרק ליחיד יש בחירה חפשית. הכלל, ובמיוחד כלל ישראל, מונהג על ידי הרצון האלוקי. כלל ישראל נבחר לקבל את התורה ולהביא את דבר ה' לעולם. במובן הזה לפרעה באמת לא היתה ברירה. הוא לא היה יכול להכריע את הגורל של עם ישראל שנובע מכח עליון.  הוא החשיב את עצמו לאל, שיכול לכפות את רצונו על העולם ובוראו. אבל לבסוף התברר שיש רק רצון אחד עליון. אלוקים אחד. שהיה, הווה, ויהיה ריבון העולמים. 

ניו יורק 1938

סבי, דוד ויטלס ליד חלון הראוה של חנות המכלת שלו בברוקלין, 1938. שנים רבות התמונה תלויה אצלי על הקיר והיא יקרה לי מאד. ראשית כל יש לי זכרונות ילדות נעימים של נסיעה עם אמי ברכבת התחתית לבקר אצלו בחנות. אני זוכרת שנכנסנו לחנות הוא ישב וקרא מתוך ספר שהשעין לפניו על הדלפק. הוא החזיר את הספר למדף קטן מתחת לדלפק וקם לקראתנו. הוא היה אדם גבוהה ובמכלת הוא לבש סינר לבן ארוך. ואני ילדה קטנה, עוד לא יודעת לקרוא, שמסתכלת מעלה מעלה והוא מוריד מאחד המדפים קופסת עוגיות בצורת קרון של רכבת קירקס עם ציורים של חיות ושרוך לבן לנשיאה קלה ומוסר לי אותה. לימים אמי סיפרה שהוא היה שואל אותה "את חושבת שהיא תזכור שנתתי לה עוגיות בחנות שלי?" עברו יותר מחמישים שנה ותשובתי כן, זיידי דוד, בהחלט אני זוכרת!!!

לא זכור לי בדיוק אבל מתישהו אחרי שהתחלתי ללמוד בבית ספר זיידי דוד עבר שבץ מוחי. בוקר אחד הלקוחות הקבועים של הבוקר חיכו מחוץ למכלת  בציפיה ללחמניות טריות. כאשר הוא לא הגיע הם הזעיקו אמבולנס ועלו לדירתו. בימים ההם לא הרשו לילדים לבקר בבתי חולים. אני זוכרת מתח ודיבורים של מבוגרים וביניהם את אמא שלי מספרת שהדביקו למיטה שלו שלט 'אוכל כשר בלבד'. לימים הוא השתחרר מבית החולים אך היה ברור שהוא לא חוזר לחנות שלו. היה ספק עם יחזור לתפקד כרגיל, או אם יוכל אפילו לחזור וללכת בצורה עצמאית. לאדם אשר היגר לבד מאוקראינה לארה"ב בגיל ההתבגרות ותמיד היה עצמאי מאד היה קשה לקבל את הדין. הוא בא לגור בבית אתנו. בהתחלה היה קשה אךהוא היה נחוש בדעתו, הוא לא יהיה נכה. לאט לאט זיידי דוד לקח את עצמו בידיים והחליט להלחם על שלו. הוא התחיל ללוות את אמא שלי שהיא טיילה עם אחי בעגלת התינוק שלו. (אז היו עגלות חזקות ויציבות , לא כמו המתקפלות של היום.) אבי הביא לו מקל הליכה וכל יום הוא היה יוצא ומתאמן בהליכה, בתחילה היה זה כמה מטרים ובחזרה הביתה אך מהר הוא היה נעלם לשעות ומטייל בכל האזור.


רק שהתבגרתי הבנתי כמה נחוש הוא היה בחיים שלו וכמה הוא עמד על עקרונותיו. עכשיו כאשר אני יכולה לקרוא את כיתוב על חלון הראוה שלו. מגן דוד גדול וגאה, Saturday Colsed בגודל, שבת געשלאסען למי שמבין מאמא לשון. בקיצור סגור ביום השבת. צריך להבין את האווירה של אותם שנים. רוב המהגרים היהודים עבדו בשבתות. היה תופעה נפוצה של אלה שרצו בכל זאת לשמור על המסורת שיסדו מנינים שהתפללו מוקדם (מנין השכמה, קראו לזה) כדי להספיק להתפלל ולא לאחר לעבודה. בנוסף לכל הקשיים של המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים היו גם חוקים של מדינת ניו-יורק שאסרו על פתיחת בתי מסחר ביום ראשון (יום המנוחה הנוצרי). כך שבנוסף לסגירת החנות בשבת גם אסור היה לפתוח ביום ראשון. וכאשר הוא כן היה פותח את החנות ביום ראשון היה מגיע שוטר ורושם לו קנס. במצב הזה, העסק שהיה בקושי רווחי בתנאים של התקופה הפכה לעוד פחות רווחי. אבל סבי לא ויתר על שמירת השבת. והספר שמתחת לדלפק? היה זה ספר גמרא. אביו היה עסק כל ימיו בלימוד תורה אך סבי היה בן זקונים מנישואין שניים והיה מלא קנאה באחיו המבוגרים יותר שאביהם הקדיש להם זמן ולימד אותם תורה. אבל הוא לא ויתר גם על זה. למרות שכל חייו עבד קשה למחייתו תמיד הקדיש זמן גם ללימוד תורה. אפילו באמריקה.

הדילמה של הגולה המוזהבת

"והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת"  (פרשת בא, שמות י"ב, כ"ה) 

רמב"ן על ספר המצוות: שצוונו לרשת הארץ שה' יתברך נתן לאבותנו ולא לעזבה לאומות או לשממה, ככתוב בתורה (במדבר ל"ג, נ"ג) 'והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ...'

בנסיעתי לארה"ב לביקור משפחתי חשתי ניכור רב מהקהילה היהודית, במיוחד מקהילת ה"מודרן אורתודוקס" (דתי מודרני) שלכאורה יש להם הכל, שפע כלכלי, מוסדות תורה מפוארות, יחסים טובים עם שכניהם הגויים, והשפעה רבה על החברה הכלכלה ותרבות האמריקאית.  במבט שני רואים שהיהדות האורטודוקסית באמריקה נמצאת בדילמה עצומה, אפשר להגיד באופן בוטה, הם חיים באשליה. 

איך יהודי דתי באמריקה יכול להגיד בתפילתו, שלוש פעמים ביום "ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ לארצנו" וכל פעם שמברכים ברכת המזון אומרים "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו." ??? 

בספר הכוזרי כתב רבי יהודה הלוי שמי שאומר בתפילתו "המחזיר שכינתו לציון" ואין כוונתו לחזור לציון בעצמו, תפילתו כציפצוף הזרזיר. 

משל למה הדבר דומה? ילד ביקש מאביו לקחת אותו לקירקס. לאחר תחנונים רבים אביו הסכים. בדרך לקרקס הילד ממשיך ומילל, "אבא, הבטחת לקחת אותי לקירקס". נכנסים לאוהל הקירקס  והילד בשלו,  "אבא, הבטחת לקחת אותי לקירקס". בתגובה האב נתן לבנו סטירה מצלצלת ואמר: "כפוי טובה שכמוך! הבאתי אותך למקום שביקשת, קניתי לך כרטיס והזזתי אחרים ממקומם כדי שיהיה לך מקום לשבת."  

בדרך דומה רצה הרב טייכטל בספרו "אם הבנים שמחה" להסביר את  סיבת השואה. הקב"ה ניהל את ההיסטוריה כך ששיבת ציון המודרנית תביא הזדמנות להצלת יהודי אירופה אך לדאבון כולם הרוב המוחלט כולל רוב גדולי התורה באירופה סרבו להכיר בנסים הגלויים שהביאו לחזרת עם ישראל לארצו.  

יוצא מן הכלל היה הראי"ה קוק שהיה ראש וכתפיים מעל כולם בדורו (והרבה לפני השואה) קרא ליהודי אירופה לעלות לארץ ולהמלט מאסון הקרב ובא. 

אין בכוונתי לנבא שואה דומה באמריקה אך שואה שקטה מתרחשת מול עינינו עקב התבוללות ונישואי תערובת. 

שיבת העם היהודי לארצו אינה חלום. מאה שנות מאבק והקרבה הפכו אותה למציאות. לכל יהודי בעולם יש חלק בשיבת ציון של ימינו ועל כל יהודי לממש את חלקו בעשיה. 

ברוח הדרשה המפורסמת של הרב קוק בבית כנסת החורבה שנים לפני השואה נאמר:

קול שופר הגאולה מהדהד בימינו. מי לא ישמע?

החנוכיה הגדולה ביותר בעולם (לדעת החב"דניקים)

מוצב ליד סנטרל פארק בניו יורק (חנוכה תש"ע)

הבלוג החדש שלנו

"ויאמר אלוקים לנח...צהר תעשה לתבה" 

רשי על פי המדרש: צהר - יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם

במקרה או שלא במקרה, שבוע לפני שהחלטנו ליצור את בלוג החדש שלנו גדולי תורה מהעולום החרדי גזרו חרם על כל שימוש באינטרנט. הם סבורים שהם יכולים לבנות תיבה לקהילתם ולאטום אותה הרמטית וכך להציל את עצמם מהמבול של התרבות המתירני-נהנתני שסביבם. אבל הם שכחו חלק אחד חשוב של התיבה והוא הצוהר שמיקד והגביר את מעט האור מתוך החושך של המבול כדי שאלה שבפנים לא יהיו מנותקים לגמרי מהעולם שבחוץ. הצוהר  היה דו-כווני, מיועד גם להאיר את פנים התיבה וגם ללקט ניצוצות האור מבפנים ולהפיצם החוצה. עצם השימוש במילה תיבה רומזת איך זה נעשה דבר ה' בתורתו הוא הצוהר שלנו, הפריזמה שדרכו אנחנו רואים את העולם. התורה קולטת ומגבירה את ניצוצות הקדושה בעולם, כן כן וגם מהאינטרנט,לתוך חיינו ומפיצה אותם בחזרה לעולם הרחב. 

אנו מקווים שבעזרת ה' נוכל לחלוק אתכם הערות והארות שלנו על עינייני דיומא מתוך אספקלריא של תורה וגם הגיגים משפחתיים מחוויות חיינו.