יום רביעי, 24 בפברואר 2010

תכלת המשכן, תכלת מרדכי, תכלת מלכות שמים

"והם יקחו את הזהב ואת התכלת והארגמן, תולעת השני ואת השש" פרשת ויקהל לה-ו
כתוב בפרשת תרומה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נוהגים לפרש לא בתוכו אלא בתוכם, בתוך ליבותיהם. אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטה, ברש"י "ועשו לי מקדש - עשו לי בית קדושה.  
 אבל נשאלת השאלה: איך אפשר שהקב"ה מצמצם את נוכחותו למקום אחד. הרי הוא מקומו של עולם וכל העולם מקומו. שאין אתר פנוי מינה. אלא שהמשכן מסמל את כל העולם בזעיר אנפין. הוא בנוי מכל היסודות שיש בעולם: הדומם, כגון זהב, כסף ונחושת, הצומח, כמו עצים ושמן למאור, והחי כמו עורות עזים ועורות תחשים. והכל מתחבר בהרמוניה מלאה כמו המרכיבים של העולם עצמו. 

יש מפרשים כמו המלבי"ם זצ"ל שמסבירים שכל פרט ופרט במשכן הוא לאומת פרט בבריאה של ששת ימי בראשית. אבל לכאורה חסר לנו המרכיב החשוב ביותר, האדם, נזר הבריאה. וזאת הכוונה של "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עשו לי מקום להשרות את שכינתי ומתוך זה אני יכול להתחבר לניצוץ הא-לוהי שבתוכם. 

הרש"ר הירש זצ"ל אמר שגם לצבעים יש משמעות וסמליות. 
השש לבן - יסודו מהצומח (פשתן) 
השני  אדןם– יסודו מהחי (מתולעת השני) 
הארגמן – מסמל את האדם (צבע ארגמן מרמז לאיברים הפנימיים לאדם)
ולבסוף התכלת – מסמלת את הענין הא-לוהי. שהתכלת מראה על הגבול (מלשון כ-ל-ה הסוף) למה שנמצא מעבר לאופק, אל הנסתר, אל הא-לוהי שנתגלה לעיננו. את צבע ברית ה' עם האדם את סימן ההיכר של ה' יסוד הא-לוה המתחבר עם האדם הטהור שמביט בערגה אל תכלת השמיים. 
תכלת היא גם הצבע  של מלכות - "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת...”
וכמובן יש התכלת בציצית "ועשו לכם ציצית הכנף פתיל תכלת - וראיתם אותו - אותו פתיל התכלת ועשיתם את כל מצוות ה'. שרואים את צבע התכלת מזכירים לעצמנו את מצוות ה'. 

 לפני לא הרבה שנים קבוצה של חוקרים ורבנים הודיעו שמצאו את החילזון שממנו עשו את התכלת של התורה (ראה אתר תכלת http://www.tekhelet.org/)
 מקור התכלת ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus)

בדבר הזה יש מחלוקת גדולה בין רבני דורנו. יש כאלה שהם נגד הטלת פתיל צבוע בתכלת החדשה, ויש אומרים שזה מנהג טוב ויש אפילו שאומרים שזה מצווה ואפילו חובה. בין לובשי התכלת הרב דב ליאור, הרב שמחה הכהן קוק, הרב צפניה דרורי, הרב רא"ם הכהן, והרב הרשל שכטר (ראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי, ניו יורק).

יש שתי בעיות עיקריות בענין התכלת. הרב יוסף דוב סולוביטצ'יק זצ"ל אמר שאי אפשר לחדש הלכה שהיתה גנוזה יותר מ 1000 שנה. אם אין רציפות מסורת הממצאים המדעיים והארכאולוגים לא באים במקום מסורת. מי שהיה ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל סבר שכן אפשר להיעזר בכלים של המדע והחקירה כדי לברר ולחדש מסורות שנעלמו כולל התכלת.

הרב אבינר מעלה בעיה אחרת, מי ששם תכלת חוטא ביוהרה. כאילו שהוא יותר צדיק מגדולי ישראל שלא לובשים תכלת. זה דומה למה שאמרו על תפילין של רבנו תם. רק שהיום הנחת תפילין של רבנו תם נפוץ מאד, במיוחד אצל הספרדים וחב"ד ואינו נחשב ביוהרה. הרב דב ליאור השיב לרב אבינר שיוהרה היא מושג מאוד סובייקטיבי ותלוי בכוונת האדם.

אמר הראי"ה קוק זצ"ל שהתכלת היא הצבע שמעדן את חוש הראות. מעניין לציין שמדענים עשו מחקר בצבעים ומדדו את תדירות גלי האור שמשתקפים מכל צבע ונתנו לכל צבע מספר(בין אחד לאלף). יצא שצבע התכלת מספרו.....613!!!

האדמור מרוזין  שחי בסוף המאה ה19 חשב שהוא מצא את המקור של התכלת בחיית הים הדיונון (רוב החוקרים היום פוסלים את הזהווי הזה) הוא אמר שחידוש צבע התכלת זה יהיה סימן מובהק של אתחלתא דגאולה...והרב אלישע ןןשליצקי אמר בשם הרב צבי יהודה שניהם זצ"ל שאנחנו כבר במצייתה דגאולה!!! הלווי שיבוא משיה בן דוד במהרה בימינו אמן!!!

יום שני, 8 בפברואר 2010

מי היה הגר הראשון?

"וישלח משה את חתנו וילך אל ארצו"
רש"י: יתרו הלך לגייר את בני ביתו. (פרשת יתרו, שמות י"ח, כ"ז)

מי היה הגר הראשון?אולי אברהם אבינו? אברהם אבינו מכיר ביחודו של הקדוש ברוך הוא בעולם. ואמנם הפעם הראשונה שמילה "גר" מופיע בתורה זה בקשר לאברהם. כאשר הוא קונה חלקת קבר לשרה במערת המכפלה, הוא אומר לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם". ברור מכאן שהכוונה אינה ל"גר" סתם בלשון חז"ל או בעברית של ימינו שמשמעותו אדם מדת אחרת שמקבל על עצמו תורה ומצוות ולהתקבל לדת היהודית. אצל אברהם הכוונה לזר שגר כמיעוט אתנית ותרבותית בתוך עם וארץ אחרת. עוד דוגמא הוא משה רבנו שברח מפרעה למדין. הוא אמר על עצמו "גר הייתי בארץ נכרייה". וכתוב בפרשת משפטים "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצריים". 

אם נבדוק, בכל התנ"ך לא מוזכר במפורש המושג של גר צדק אפילו פעם אחת. הכוונה תמיד לגר תושב. יחד עם אברהם אבינו היו "הנפש אשר עשו בחרן" שקבלו על עצמם תורת אברהם וחיו  איתו כמיעוט ארמית-כסדית בארץ ישראל בתוך עמי כנען. 

בזמן יציאת מצריים יש "גרים" מסוג אחר שמוזכרים בדרך אגב. אלו הם ה"ערב רב" עמים אחרים שהיו בשעבוד מצריים יחד עם בני ישראל. ומעניין שאחרי יציאת מצריים הערב רב נעלם כלא היה. כנראה שהם התבוללו ונטמעו בתוך השבטים. אחרי כיבוש הארץ ויסוד המלכות התנ"ך מספר על בני עמים אחרים שחיים בתוך ממלכת ישראל ונקראים גרים כגון הנער שאמר למלך שאול "בן איש גר עמלקי אנוכי". 

יש לדון בסיפור של רות המואביה. האם המניע העיקרי להצטרפותה לעם ישראל היה דתי, באומרה "אלוקיך אלוקי" וגם לפי משאמר לה בועז "ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" או שהעיקר היה רצונה להדבק לחמותה נעמי וללכת לאן שהיא תלך, לארצה ושם תחשב לגר תושב. התנאי העיקרי לקבלתה הוא עזיבת אלוהי ניכר. 

שונה מכל המקרים האלה המקרה של יתרו. הוא היה כהן מכובד בארצו וחז"ל אמרו שהוא התעמק בכל סוגי העבודה זרה ולבסוף הגיע למסקנה שה' הוא האלוקים. התורה מספרת שאחרי שהוא שמע על הניסים שה' עשה לעם ישראל ביציאת מצריים ומלחמת עמלק הוא בא למדבר סיני לקבל את התורה יחד עם חתנו  משה ועם ישראל. הרב אורי שרקי הסביר שהתורה לא היתה יכולה להנתן לפני שבא יתרו. אילו לא היה בא יתרו היה אפשר לחשוב שהתורה תנתן רק למי שדם אברהם יצחק ויעקב זורם בעורקיו. חז"ל אומרים לנו אדרבא, יתרו בא לקבל תורה מתוך הכרה פנימית עמוקה, בזמן שה' כפה על בני ישראל  הר סיני כגיגית ואמר להם שאם יקבלו תורה מוטב ואם לא פה תהיה קבורתם. 

גורל בני יתרו לא היה כגורל גרי התושב. הם לא נטמעו בתוך השבטים. הם נשארו קבוצה מוגדרת בעם ישראל וקבלו נחלה משלהם בתוך נחלת יהודה. צאצאיהם מוזכרים 

בספרי מלכים, ירמיהו ודברי הימים כמשפחת רכב הקיני, משפחת סופרים מהעיר יעבץ שהיו להם מנהגים מיוחדים של נזירות מיין וישיבת אוהלים במקום בתי קבע. 

במדינת ישראל של ימנו אנו מתלבטים בסוגיית גירות וגרים. חיים בינינו לפי רוב האומדנים קרוב ל 300,000 ישראלים שיש להם קשרי משפחה יהודיים אך אינם יהודים 

לפי ההלכה. לגייר אותם כגרי צדק על פי ההלכה נראה משימה כמעט בלתי אפשרית, אפילו למקילים. אולי אפשר להכיר בהם כגרי תושב. הרי הם ממלאים את כל התנאים להיות גר תושב. הרוב המוחלט לא מזדהים כנוצרים לכן אי אפשר להגדיר אותם כעובדי עבודה זרה וכמובן הם מקבלים את שלטון ישראל. הם גם שומרים שבע מצוות בני נח שהם כלולים בדיני המדינה. בשנות העשרים של המאה הקודמת הראי"ה קוק זצ"ל הכיר במוסלמים ודרוזים כמין גרי תושב. (מעניין לציין שלדרוזים יש מסורת, לפי דתם שהתפלג מהאיסלם לפני מאות שנים, שיתרו הוא נביאם. ) אז למה לא הגויים-ישראלים של ימינו? 

אולי הם הערב רב של ימינו, שבעוד כמה דורות יתבוללו, ויטמעו לתוך הציבור היהודי ישראלי. בכל מקרה נצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה הזאת. אמרו חז"ל 

שנשמות כל הגרים שעתידים להצטרף לכלל ישראל עמדו על הר סיני במתן תורה. 

יהי רצון לפניו יתברך שימצאו מקומם בינינו. ויהיו אתנו בזמן הגאולה הבאה במהרה בימינו.     


יום שלישי, 2 בפברואר 2010

טענת פרעה "לא היתה לי ברירה!"


ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל...
שמות י"ד, ח

כל שנה בבליל הסדר, אחרי שקוראים את עשרת המכות וכל גבורות ה' במצרים עד שטבע פרעה וחילו בים סוף, קם איזה בן חכם ושואל "למה פרעה נענש? הרי ה' הכביד את ליבו, לא היתה לו ברירה! חשבתי שבחירה חופשית היא אחת היסודות של התורה!" 

זאת שאלה פילוסופית-דתית קשה ומורכבת שהתחבטו בה הוגי הדעות מזמן חז"ל עד לאחרוני האחרונים. 

הרמב"ם הסביר שכוון שפרעה הכביד את לבו של עצמו במכות הראשונות ה' העניש אותו ע"י נטילת יכולתו לחזור בתשובה. הבעיה בגישה הזאת היא שזה נוגד את עקרון של הרצון החפשי שבלעדיו אין משמעות לשכר ועונש. 

ההשקפה של החסידות אומרת שה' הכביד את לב פרעה והביא עליו את המכות כדי להחליש את יצר הרע שלו ובזה לאפשר למצפון שלו, הטבוע עמוק בנפשו לבוא לידי ביטוי. הרעיון הזה דומה לדרך שבה מטפלת ההלכה בבעל המסרב לתת גט לאשתו למרות פסק  של בית דין. הרי ההלכה קובעת שהבעל צריך לתת את הגט מרצונו החפשי. מה ישעה בית הדין? הם יפליאו בו מלקות עד שהוא אומר "רוצה אני". האם זה נחשב שהוא נותן את הגט מרצונו החפשי??? אבל אנו מאמינים שעמוק בנשמתו כל יהודי רוצה לעשות את הדבר הנכון בעיני ה', שצוו הדיינים על פי דין תורה. רק שקליפות הגשמיות מונעות מהניצוץ האלוקי הרדום בנשמתו להתעורר ולהתבטא. המלקות שוברות  ומחלישות את הגוף הגשמי כדי לתת לרצונו האמיתי לצאת. 

הפרשן הגדול מלבי"ם דוחה את הרעיון שה' נטל מפרעה את רצונו החפשי. אדרבא, כל אדם רגיל שהיה חווה אסונות כמו מכות מצריים היה נשבר ועושה את רצון ה'. ה' חיזק את לבו כדי שתהיה לו אפשרות לבחור בין טוב לרע למרות הלחץ של המכות. ומכאן הביטוי ה' חיזק את לב פרעה. 

נשארת השאלה: האם קיימת בחירה חפשית מוחלטת? מרן הראי"ה קוק זצ"ל אומר שיש שתי דרכים שנראות במבט ראשון שסותרים זה את זה. ראשית, הוא אמר שהרעיון של הבחירה החופשית הוא עצם המהות של הוויתנו. הוא גם אמר שלעולם לא נמצא את הבחירה החחפשית המלאה. בכל תנועה חפשית נמצא המון הכרחים שמעקבים את החופש וסוללים ללב, בעל כרחה, את נתיבותיה. 

איך ליישב את הדברים? הרב מסביר שיש רק יישות אחת בעולם בעל רצון חפשי מוחלטת ובלתי מוגבלת. הלא הוא הרצון העליון של ה'. לאדם, הנברא בצלם אלוקים, קיים בתוך המוגבלות של מהותו הגשמית לבחור בין טוב ורע. 

עוד נקודה במחשבת הרב קוק היא שרק ליחיד יש בחירה חפשית. הכלל, ובמיוחד כלל ישראל, מונהג על ידי הרצון האלוקי. כלל ישראל נבחר לקבל את התורה ולהביא את דבר ה' לעולם. במובן הזה לפרעה באמת לא היתה ברירה. הוא לא היה יכול להכריע את הגורל של עם ישראל שנובע מכח עליון.  הוא החשיב את עצמו לאל, שיכול לכפות את רצונו על העולם ובוראו. אבל לבסוף התברר שיש רק רצון אחד עליון. אלוקים אחד. שהיה, הווה, ויהיה ריבון העולמים.